מאז 1948 שלטה ברית-המועצות בעולם השחמט ללא עוררין. יותר מאשר בכל ספורט אחר, מוסקבה ראתה בכך עדות ניצחת לעליונות השיטה הסובייטית.
אבל אז הגיע בובי פישר.
בשנת 1972 היתה המלחמה הקרה בעיצומה. והנה, הסיפור המדהים על הקרב שנערך אז באיסלנד הקטנה והרחוקה בין פישר, הגאון האמריקאי המוטרף, לבין בוריס ספסקי, האלוף הכי "לא סובייטי" שגידלה ברית-המועצות, היה לפתע לחדשות המסעירות ביותר. לא ברלין, לא וייטנאם, אפילו לא ישראל – אלא אולם צנוע ובמרכזו שני כסאות, שולחן ולוח שחמט - הם פתאום מרכז העולם. קיסינג`ר וניקסון מצד אחד, הק.ג.ב. מצד שני, וכל בעל מקלט רדיו או טלוויזיה שחור-לבן משתתפים ומרותקים.
אדמונדס ואיידינאו, המחברים עטורי הפרסים של רב-המכר הבינלאומי הדוקרן של ויטגנשטיין, מנסים לפענח את החידה ושמה בובי פישר: ילד-פלא שלא גדל? גאון חסר דעת? יהודי אנטישמי? הם חוזרים אל האירועים המופלאים ההם ובעזרת אין-ספור ראיונות וארכיונים שנפתחו רק לאחרונה, מספרים סיפור שהיום הוא אולי המיתוס המודרני המובהק ביותר.
זהו לא רק סיפור על שיאו של משחק השחמט ועל שיגעון המלחמה הקרה. בלב הסיפור אנחנו מוצאים את המיטב שאפשר בכלל לצפות לו בדרמה: טרגדיה אנושית, גאונות וניצחון, גבהות-לב ויאוש. ובסופו של הסיפור המסעיר הזה מוזמנים הקוראים להשתתף בחידה הבלתי-פתורה: מיהו בובי פישר?
למהדורה העברית הוסיף הרב-אמן הישראלי אלון גרינפלד פתח-דבר מאיר עיניים.
" הדבר הקטן הזה ביני לבין ספסקי, זה בעצם העולם החופשי נגד הרוסים השקרנים, הצבועים, הרמאים... זה מיקרוקוסמוס של המצב הפוליטי העולמי. תמיד אומרים שעדיף שהמנהיגים ילכו מכות, וזה בעצם מה שאנחנו עושים - נלחמים, לא עם פצצות, אלא על הלוח. "
בובי פישר